סבן יעקב ציוד וחומרי בנין בע"מ נ' לינדה וחן יזמות בניה בע"מ - פסקדין

פסק דין

תביעה כספית לתשלום חוב בגין אספקת ציוד וחומרי בניה.

התביעה וטענות הצדדים

לטענת התובעת, בשנים 2008-2009 סיפקה לנתבעת, לפי בקשתה, ציוד וחומרי בניה (הסחורה) והנתבעת נותרה חייבת סך של 52,431 ₪. דרישותיה לתשלום החוב לא נענו, ומכאן התביעה, שהוגשה בצירוף כרטסת הנהלת החשבונות, חשבוניות ותעודות משלוח.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן ובדיון מיולי 2010 הוסכם על העברתה לסדר דין רגיל.

הנתבעת מכחישה קיומו של חוב כלשהו לתובעת. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, הסחורה הנטענת לא סופקה לה. החשבוניות ותעודות המשלוח אינן חתומות על ידה ואינן שייכות לה. יתר על כן, לפי הנוהג בין הצדדים, בוצע התשלום עבור הסחורה מראש. לכן, גם לא ייתכן שנוצרה יתרת חוב ובוודאי שלא בסדרי הגודל של התביעה. מעיון במסמכי התובעת עולה כי חלק מהחוב הנטען הוא עבור הובלה, אף שסוכם בין הצדדים כי הנתבעת לא תשלם עבור ההובלה. כמו כן, החיובים שבוצעו גבוהים מהמחירים שסוכמו בין הצדדים. בנוסף, התובעת לא זיכתה את הנתבעת עבור החזרת סחורה.

מטעם התובעת העיד מנהלה, מר יעקב סבן.מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר ליאור ישר, שאף ייצג את הנתבעת בעצמו (ב"כ הנתבעת השתחרר מייצוג לאחר שלב הבר"ל). תצהירו של מר ישר בבר"ל, שימש גם לצורך הליך זה.כיוון שהנתבעת לא הייתה מיוצגת לעת ניהול ההוכחות והסיכומים, הוגשו הסיכומים בכתב.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בסיכומי הצדדים, אני מעדיפה את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת, ומקבלת את התביעה במלואה.

הנתבעת העלתה כנגד התביעה טענות סתמיות וכלליות מלוא הטנא, ללא כל פירוט וללא אסמכתאות כלשהן; חלק ניכר מהם זנחה הנתבעת בסיכומיה. לא היה בראיותיה כדי לסתור את גרסת התובעת, שנתמכת בכרטסת הנהלת החשבונות ובתעודות המשלוח שצורפו. גרסתו של מנהל הנתבעת, לא הייתה קוהרנטית ואני מעדיפה עליה את גרסתו של מנהל התובעת, שהייתה מהימנה ולא נסתרה ומתיישבת יותר עם הראיות.

כאמור, בכתב ההגנה ובתצהיר העלתה הנתבעת טענות רבות כנגד החוב, ואולם בסיכומים צמצמה טענותיה לטענות שלהלן: התובעת דרשה תשלום על תעודות משלוח כפולות; התובעת דורשת תשלומים על תעודות משלוח שלא שייכות לנתבע ובגין תעודות משלוח שלא חתומות על ידי הנתבע או מי מטעמו (ס' א 4 לסיכומים).

אדון, אפוא, בטענות שעליהן עמדה הנתבעת בסיכומיה.

הטענה לקיומן של תעודות משלוח כפולות - בסיכומיה מציינת הנתבעת ארבע תעודות משלוח שלפי הטענה, מופיעות בנספחים לתצהיר התובעת מספר פעמים (ס' 3 לסיכומים). לפי הטענה בסיכומים "כל תעודות המשלוח חוזרות על עצמן בכפילות ומתחברות לחשבוניות חיוב אחרות שאינו בר מציאות..". הא ותו לא. אין בכך שתעודת משלוח כזו או אחרת חוזרת על עצמה בנספחים לתצהיר, דבר. מעיון בכרטסת החשבונות ובחשבוניות, אין תימוכין לטענה לחיובים כפולים. הנתבעת לא סיפקה כל הסבר, פרטים או תחשיב לטענתה זו, ולא הצביעה על האופן שבו לפי הטענה "מתחברות" תעודות המשלוח שחוזרות על עצמן, לחשבוניות ולחיובים כפולים. חקירתו של מנהל הנתבעת לא שפכה אור על הטענה והוא בחר להפנות לתצהירו (עמ' 10 ש' 21-28). יש לציין כי בתצהיר אין טענה לחיובים כפולים אלא צוין שאותה תעודת משלוח מופיעה בנספחים מספר פעמים (ראו למשל ס' 8 לתצהיר. שם נזכר הדבר כהערה לצד שתי תעודות משלוח).

הטענה לקיומן של תעודות משלוח "שאינן חתומות כלל ע"י הנתבעת ו/או מי מטעמה" – הנתבעת מונה רשימה ארוכה של תעודות משלוח תוך טענה שלאור רשימה זו, "אין לתובעים שום בסיס עובדתי כי יש לחייב בחיובים אלו שהרי חובתה להחתים את מקבל הסחורה ולא לטעון טענות שאין להן כל סימוכין". בכך הסתכמו כל טענותיה של הנתבעת בעניין. הנתבעת עשתה לה "עבודה קלה" הפנתה לתעודות משלוח ללא כל פירוט ודיון פרטני בכל אחת מהן, כנדרש. אם לא די בכך, נטען בכלליות כי "צורפו תעודות משלוח שאינן חתומות כלל ע"י הנתבעת ו/או מי מטעמה" באופן שלא ניתן להבין אם לפי הטענה, לא נחתמו כלל (כפי שנטען בס' 8 לתצהיר) או אם נחתמו ע"י אחרים שאינם מהנתבעת (טענה שהועלתה אף היא). כבר מטעמים אלה, יש לדחות את הטענה מחמת שלא הוכחה.

למותר לציין כי מעיון בתעודות המשלוח עולה, שרובן ככולן חתומות (ראו גם עדותו המהימנה של מנהל התובעת בעמ' 6 לפרוטוקול). בחלק אף ניכרת, על פני הדברים, חתימתו של מנהל הנתבעת, מתוך עיון בחתימתו בתצהיר ובסיכומים שהגיש מטעם הנתבעת. חלקן חתומות בדרך כתיבת שמו הפרטי "ליאור", שמופיע בכתב-יד באותה צורה במספר תעודות משלוח. מנהל הנתבעת הכחיש שחתם על התעודות, בעת שחקר את מנהל התובעת (עמ' 7 ש' 10), ואולם לא מצאתי טענה ספציפית בעניין זה ואין חזרה עליה, בסיכומים שהגיש מטעם הנתבעת. בחקירתו אף התבקש מנהל הנתבעת להתייחס לטענה ולהדגים. תחת זאת בחר להתחמק מהתייחסות ישירה והשיב "לא רוצה להדגים כי אני אענה לך. בחקירה שמקודם עלו הטענות האלה והראיתי שמופיע פה 4 5 פעמים בכפל. זה מספיק עונה לך" (עמ' 13 ש' 12-15). הסתבר גם שלא עשה כל בירור עם עובדיו ביחס לחתימה על תעודות המשלוח או קבלת הסחורה (עמ' 13 ש' 19-23).

חלק מהתעודות חתומות בתעודת המשלוח הידנית שצורפה (ראו עמ' 6-7, עמ' 9-10, 11-12, עמ' 23-24, 25-26, 33-34, 35-36, 44-45, 46-47). בחלק אחר נעשה חיוב בחשבונית נפרדת, על סמך תעודה חתומה אחרת (עמ' 4 ו- 8, עמ' 16 ו- 18, עמ' 20 ו- 43, עמ' 29-30, עמ' 41 ו- 38, 49-50). התעודות כוללות פרטים ספציפיים ביחס לאתר שלו סופקה הסחורה, מועדים, מה סופק וכיוצ"ב. הנתבעת לא מתייחסת לכך כלל, איננה טוענת כי אין מדובר בסחורה שסופקה לה, ומסתפקת בסיכומיה בטענה שהחתימה איננה מטעם הנתבעת. יצויין כי בתצהיר נטען כי הסחורה המופיעה בתעודות לא סופקה לנתבעת כלל (ס' 8 ו- 9). שינוי הטענות או זניחת חלקן בסיכומים, מלמדים על חוסר הקוהרנטיות בגרסת הנתבעת, שאיננה זכאית לאמון, גם מטעמים נוספים שמפורטים בפסק דין זה.

מנהל הנתבעת אישר שהתובעת סיפקה לנתבעת סחורה גם בשלהי 2008 וגם ברבעון הראשון של שנת 2009 (ס' 3 לתצהיר). יחד עם זאת, לשיטתו, התשלום ששילמה הנתבעת לתובעת, בסך מצטבר כולל של 12,000 ₪, הוא בעד כל הסחורה שקיבלה מהתובעת במשך כל תקופת עבודתה עמה. אלא שמעיון בכרטסת עולה כי הסך של 12,000 ₪ שולם בשלושה תשלומים, שהאחרון שבהם בשיק שהתקבל בדצמבר 2008 עם תאריך פירעון של 30/1/2009. אין זה סביר שהתשלומים מתייחסים לחשבוניות עתידיות ולסחורה שטרם הוזמנה וטרם סופקה לנתבעת, ברבעון הראשון של שנת 2009. מנהל הנתבעת מסביר זאת בכך שלפי הטענה קיימות חשבוניות בכפל. ואולם, כאמור, לא הצביע ולו על חשבונית אחת כפולה (עמ' 10 ש' 21-28 ועמ' 11 ש' 1-3).

אזכיר בהקשר זה, כי טענת הנתבעת, שלפיה שילמה לתובעת מראש עבור הסחורה שסופקה לה ולכן לא סביר שיהיה חוב כנטען - נזנחה בסיכומים. הטענה נסתרה מן הראיות, מעיון בכרטסת נספח ג' ומעדותו המהימנה של מנהל התובעת (ע' 5 ש' 1-4, ש' 27-29), מהם עולה כי "שיטת התשלום" הייתה שבנקודות זמן מסויימות, ללא קשר לח-ן ספציפי, כשהצטבר חוב והתובעת סירבה לספק עוד סחורה עד להסדרתו, כיסתה הנתבעת את יתרת החוב בכרטסת ועוד נותרה יתרה קטנה ע"ח עסקה עתידית. כך זה "עבד" שלוש פעמים, אך לאחר מכן, גבייתו של החוב הקיים לא צלחה, שכן הנתבעת הפסיקה לעבוד עם התובעת, ולא היה מצב שאפשר לתובעת להתנות אספקת סחורה חדשה בפירעון החוב הקיים.

אין זו הטענה היחידה שנזנחה. הטענה לזכות קיזוז עבור החזרות, נזנחה בסיכומים וגם לא הוכחה. לא הוצגה כל אסמכתא לתמוך בה ואין לה פירוט כלשהו (ראו חקירתו של מר ישר בעמ' 14 ש' 1-18). נזנחה גם הטענה לחיוב הנתבעת ביתר, בסכומים שגבוהים מהמוסכם בין הצדדים. אף היא לא הוכחה. הטענה נטענה בכלליות ובסתמיות מבלי להפנות ולהבהיר באופן ספציפי כל חיוב שנטען שהינו מופרז או בניגוד למוסכם, מבלי לציין מהו המחיר שסוכם, מהו ההפרש בין הסכומים וכד' (ראו חקירתו של מנהל הנתבעת בעמ' 12 ש' 16-22 לפרוטוקול).

מצאתי לנכון לפרט לעיל חלק מטענות הנתבעת שנטענו בתצהירה ונזנחו, משום שיש בכך כדי להדגיש את חוסר הקוהרנטיות של גרסאות הנתבעת.